חיפוש
  • orikeren

האלוהים שבתוכי

עודכן ב: 25 מאי 2020

"שאף, והאל יקרב אלייך. עצור את שאיפתך, והאל יהיה עמך.

נשוף ותתקרב אתה אל האל, עצור ללא אוויר, והתמסר אליו"

(T. Krishnamacharya)


אני מעולם לא האמנתי באל, בשום אל, בשום שלב בחיי.

אני יודע, שאמונה באל הוא נושא טעון אשר נוגע בכולם בצורה זו או אחרת ומעורר תגובות חיוביות ושליליות בקלות רבה.

רבים מזהים את האלוהים מתוך הסיפורים שסופרו לנו במהלך השנים, מתוך מסורת משפחתית ולאומית ורבים אחרים מצאו את דמות האל מתוך חוויות שחוו עם עצמם. אני יודע על עצמי, שלהתמסר לאל, לרעיון של אל, הוא משהו שלא מסתדר לי עם ההגיון - ההגיון שלי.

יחד עם זאת, מהרגע שהתחלתי לתרגל ולבחון את העולם דרך עיני המתרגל החי בו, הבנתי שלתרגל יוגה ולא להכיר בקיומו של משהו שמעבר לי, הוא גם דבר שלא מסתדר. אבל מהו אותו משהו? האם יש לו צורה או פנים? האם יש לו תכונות? האם זהו פשוט היקום עצמו, הממשות עצמה או שיש משהו שהוא מעבר?

אישוורה פרנידהנה, התמסרות לכוח עליון, היא אחת מצלעות המשולש המהוות את דרכי הפעולה הנחוצות, ביחד עם מאמץ ולימוד עצמי, בכדי לזכך את התודעה ולהגיע לאיחוד ( יוגהסוטרה 2.1).

אבל מהו אותו אישוורה? מיהו?

המון זמן הייתי במבוי סתום בקשר לזה. הייתה זו נקודה שממש עצרה לי את המחשבה והכניסה לי ספקות בתרגול. האם אדם שלא מאמין, יכול לתרגל יוגה באמת? האם לא יהיה תמיד משהו שחסר בדרך? כיצד אני פועל בכדי להתמסר לחזק ממני בדרך שתראה לי נכונה והגיונית? כיצד אני, אדם שרחוק מכל אמונה, יכול לבסס אמונה?

זו שאלה ששאלתי הרבה מורים, ותיקים ומנוסים ממני, אך מעולם לא קיבלתי כיוון או תשובה שתניח את דעתי.


והנה, הסתבר שהתשובה נמצאת ממש בהישג היד, בכל רגע של ערות שבו אבחר.

אותו מעגל של נתינה וקבלה, עתיק כמו החיים עצמם, המוכיח עבורי את קיומו של הבלתי תלוי בכל פעם מחדש.

מבלי לצאת למסע רחוק או לחזות באיתני הטבע, מבלי לנסות להבין מה יצר את מה ולמה או מתי, מבלי לנסות להסביר משהו שאולי לעולם לא יהיה לו הסבר - די להביט במחזור נשימה אחד, להווכח כיצד אנו מכניסים את החוץ פנימה לגופנו, נותנים לו לפעול את פעולתו ואז משלחים אותו שוב החוצה, רק בכדי שיתמזג עם כל הסובב אותנו ואז יחזור חזרה. די לנו להביט כיצד ברגע בו אנו מחליטים לעמוד כנגד הפעולה הקטנה הזו, להתנגד להכנסת אוויר שוב, גופנו מאותת לנו בצורה ההולכת ומתגברת עד שהופכת לבלי אפשרית לשליטה- כי אין לנו שליטה באמת על התהליך.

אז באמצעות הרחבה של גופנו, אנו מתמסרים לתהליך שוב ונותנים לחוץ למלא אותנו כמו מפל, בצורה אדירה, עד למחזור הנשימה הבא.

כמה מהיוגים הותיקים והמוכרים ביותר, זיהו את האל בנשימה עצמה. את תכונותיו, כנעלה על כל רצון מודע של האדם, את בריאת החיים בכל שאיפה ונשיפה, את התהליך שקיים בכל גוף חי ושמקיים כל גוף חי, לפני כל דבר אחר. ללא קשר לדת או לאמונה, ללא ציוויים או חוקים מלבד חוקי הטבע. הנשימה, המקיימת אותי אך גם המקשרת אותי בדרך מאד ישירה לכל מה שמתרחש מסביבי והופכת את הכל לחלק ממני ואותי לחלק מהכל.


את הרעיון הפשוט הזה, שמזהה את הקיום בתוכנו, קראתי במספר ספרים ושמעתי ממספר אנשים ובכל פעם עוד משהו הסתדר לי בראש - היכולת לחוות כוח שמעבר לכוחי נמצא בכל רגע בתוכי, נגיש וזמין בכל עת שאבחר, בכל פעם שארגיש שהאגו משתלט עלי ובכל פעם שארגיש מבולבל, אוכל לעצור לרגע ואז לחוש שוב את הגל הגדול שסוחף את כולנו, אם נרצה ואם לא. גל שלא קשור לרצונות או לתשוקות, לא קשור לכשרון או ליכולת - גל שקשור לחיים בצורה הישירה והמיידית ביותר.

ומכאן להכיר בכוח אשר אין לי שליטה עליו, להבין שבלעדיו אין לי קיום ולחיות עם הידיעה הזו מתוך השלמה - זוהי התמסרות אמיתית.

כוח שהיה בכל לפני שאני הייתי ושיהיה בכל אחרי שכבר לא אהיה, שאין לו פנים אך יש לו קיום, בכל רגע, בתוך תוכי ובתוך כולם.

בכוח כזה, קשה שלא להאמין.

a girl blowing on a flower and making a wish

58 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול