המזרון כסוג של משל לחיים

אני ותלמידה עוברים שיעור בוקר בפארק.

היה שקט כשהשיעור החל ורק קול משפחת האווזים שבאגם חתך את השקט הזה. ככל שהשיעור התקדם החלו אנשים להגיע – בתחילה היו אלו שלוש נשים מבוגרות שדיברו בקול רם ואז התמקמו לא רחוק מאיתנו והחלו בשיעור התעמלות. אחריהם הגיעו קבוצת בנות ובנים, בידיהם דפי הוראות והחלו לחפש אחרי סוג של מטמון כלשהו, כחלק ממשחק שנתנה להם המדריכה שהייתה איתם. גם הדבר הזה לווה בקריאות רמות ובהוראות שניתנו מקצה אחד של הדשא אל הקצה השני, מעל הראש שלנו.

עיקר הרעש וההמולה מסביב התרחשה ממש לקראת סוף השיעור, כאשר המתרגלת שאיתי שכובה על גבה עיניה עצומות והיא מרפה את הגוף ואת המחשבות, כמו בכל סוף שיעור.

.

את מה שרואות העיניים קל מאד להפסיק, רק צריך לעצום אותן ואתה כבר לא רואה. אבל את האוזניים ובעיקר את המחשבות קשה מאד לנתק ורעשים כמו אלו יכולים מאד מהר לתפוס את תשומת הלב ולגרום לאי נוחות.

ביקשתי מהמתרגלת שלי שתחשוב על משהו אחד – על שם או על צליל, על צבע או על מקום בגוף, על התחושה של הנשימה בנחיריים או על תחושת הנשימה בבית החזה. תחשוב ותמקד את כל תשומת ליבה באותו מקום וכאשר היא מבינה שהרעש מסביב הסיט אותה ממוקד הריכוז שלה, שתחזור אליו עד הפעם הבאה. כך, הלוך ושוב, תשומת הלב נסחפת החוצה וחוזרת, לא נשארת במקום אחד, אבל מתאמצת לחזור אל מקום אחד בכל פעם שצריך.

בסוף השיעור דיברנו קצת – אמרתי לה שאני חושב שהרעשים הזה, ההפרעות האלו, אפשר להתייחס אליהן כמו אל תנוחה פיזית מאתגרת. תנוחה קשה שקשה להגיע אליה וקשה להשאר בה, אבל ככל שמתרגלים אותה – הראש הופך אותה למוכרת ומנחה את הגוף למצוא בה מקום שקט ויציב, מקום שמאפשר מינימום של מאמץ מיותר ומקסימום של נשימה ארוכה. לא ניתן להגיע למקום הזה מיד – יש צורך לחוות אותו שוב ושוב עד שהתרגול הופר למוכר ונוח, והקושי הופך לרוך.

יש קלישאה שאומרת שמזרון היוגה הוא משל לחיים, או מיקרוקוסמוס של החיים שלנו. והמקומות בהם תשומת הלב שלנו נמשכת החוצה הם המייצגים הברורים ביותר של המשל הזה. החיים שלנו לא מתקיימים בוואקום, הרצונות שלנו לא תמיד מתמלאים במקום, הדרך שלנו לא תמיד ברורה והמסיחים נמצאים שם כחלק מהעולם הזה.

לא כדי לעשות לנו דווקא, זה יהיה מאוד אגוצנטרי לחשוב כך. אנחנו חלק מהוויה רועשת וגועשת והרצון למצוא בתוך ההוויה הזו שקט – הוא אתגר לא פשוט. כמו ביקום המתקיים על מזרון היוגה, אנו פועלים בתוך מסגרת כלשהי – המסגרת הזו לא תמיד נוחה ונעימה ולא תמיד הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר – אך דרך התרגול שאנו מתרגלים על המזרון, אנחנו מסגלים לעצמנו דרכים שונות ומעניינות להתמודד עם האתגרים האלו. ויתור והשלמה, תשומת לב לנשימה, הדרגתיות, קבלה עצמית ומאמץ נכון, הן חלק מאותן טכניקות מנטאליות שעוזרות לנו להצליח למצוא שקט תוך כדי תרגול ולפי שאנו מתרגלים את השיטות האלו ושיטות אחרות שוב ושוב, כך אנו מתרגלים לתרגול של אותן שיטות בדיוק גם מחוץ למזרון, באתגרים שהם לא אתגרים פיזיים.

התמודדות עם השטויות שהחיים זורקים עלינו מצריכה אותנו לא פעם להבין מהו המקום בו עלינו להתאמץ ומהו המקום בו עלינו לוותר, היכן עלינו להתקדם לאט ומה מצריך התקדמות מהירה. אילו מהאתגרים בחיים מצריכים אורך רוח ואילו מצריך פשוט עוד נשימה אחת.

כשלקחת על עצמך את ההחלטה לתרגל יוגה, לקחת על עצמך את האחריות ללמוד מהתרגול שלך וליישם אותו בחיים שלך, וברגע שזה קורה החיים שלך משתפרים, ככה לאט לאט ובהדרגה עד שהדרך שבה חשבת ופעלת פעם היא רק זכרון רחוק.