התחילו בקטן

שמונה ענפים ליוגה, שמונה שלבים בדרך למטרה.

הענף הראשון נקרא יאמה - חמישה כללי מוסר והתנהלות בין האדם ובין סביבתו הקרובה והרחוקה - ובו הכלל הראשון והחשוב מכל אולי, א-הימסה או אי פגיעה.

מהי פגיעה? מהי אותה הימסה? ובכן, כל מחשבה או פעולה אשר גרמת לה במתכוון בעצמך או כזו שאישרת שתתקיים או שמישהו אחר גרם שתתקיים דרכך ושתוצאותיה הן סבל, עבורך או עבור הצד הנפגע. אין הכוונה דווקא לאלימות פיזית או למשהו דרמטי מאד. לפי ההגדרה הקלאסית, אלימות יכולה להיות "חלשה, בינונית או חזקה" ובלבד שבסופו של עניין הוא תוביל לסבל.

אבל מהו סבל בהקשר הזה?

המילה סבל בסנסקריט היא דוקהה (Dukha) ומשמעותה המילולית היא "אוויר רע" או "מקום שבו אין מקום לאוויר, למרחב". זוהי משמעות חשובה מכיוון שהדימוי הזה, של חוסר במרחב ובאוויר הוא דימוי מאד מוחשי, גופני אפילו.

כמתרגל יוגה אני בוחן את פעולותי - תחילה בגבולות הגוף והמזרון ומשם אל מחוצה לו, אל החיים שאינם קשורים ישירות לתנוחות יוגה קלאסיות או לישיבה מדיטטיבית.

השלב הראשוני הזה, בו אני זז ונושם עם עצמי, הוא הרגע הראשון בו אני יכול לזהות את המקום הזה של דוקהה, של חוסר באוויר. הסימן שנותן לי הגוף לכך שהגזמתי בתנועה, שזזתי רחוק או עמוק מדי מסיבה זו או אחרת, שלא פעלתי בכנות כלפי עצמי - הוא קיצור של הנשימה וקושי בוויסות תנועת האוויר. זוהי תחושה מאד מוחשית שדרכה אני יכולה ללמוד דבר או שניים על עצמי. ראשית, שכל יום אני שונה - כל יום גופי מרגיש אחרת והטווח הנשימתי שלי שונה. דבר שני, שלמרות השוני הזה, הכוונה שמובילה אותי אינה משתנה - הרצון להתאים את עצמי למגבלות שלי בכל רגע והפעולה הכנה שנובעת מהכוונה הזו, תנחה אותי בסופו של דבר לייצר את ההתאמות הנדרשות בכדי לא להגיע למצב של חוסר במרחב פנימי, באוויר.

ככל שנתרגל יותר את הפעולה שמכוונת לפי העקרון הזה, כך נפגע פחות בעצמנו ונהיה כנים יותר עם המניעים שלנו לפעולה. ככל שהמניעים שלנו יהיו כנים ונכונים יותר על המזרון, כך נלמד את עצמנו לנוע ולפעול בצורה כנה גם מחוץ למזרון.

האם פעולותיי בעולם גורמות לי ולסביבתי למרחב, למקום לגדול?

האם פעולותיי נובעות ממניעים אחרים ואז תוצאותיהן יהיו הפוכות מגדילה - כיווץ, חוסר מקום.

ההחלה של עקרונות כלליים על המקרה הפרטי שלי, עוזרת לי ליישם אותם באופן נכון יותר כלפי העולם, וכאשר זה קורה אני יכול לצמצם את הפגיעה ההיקפית.

חיים ללא פגיעה כלל, אינם אפשריים. זהו אידיאל שאי אפשר ליישמו במאה אחוז - כמעט כל פעולה מייצרת פגיעה, כזו או אחרת. אך ברגע שנכנסת למשוואה כוונה לפעול מתוך צמצום הפגיעה, כוונה לפעול בצורה כנה ככל האפשר, אזי גם התוצאה תהייה

כזו.

וכפי שהחלת המקרה הפרטי של אדם, יכולה להשפיע על יחסו של אדם אחד עם העולם, כך ככל שהעקרון יטמע באופן אישי אצל אנשים רבים יותר - כך התוצאה הכללית על הסביבה הקרובה והרחוקה תהייה משמעותית יותר.