מנטרה
- orikeren
- 15 בנוב׳ 2020
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 18 בדצמ׳ 2020
במסדרונות של בית החולים אסותא, לא היה אף אחד, רק אני עם המחשבות שלי והתרמיל שלי שעל הגב. בדרכי למכון הדימות שבקומה השניה, נזכרתי בפעם האחרונה שעברתי בדיקת MRI.
נזכרתי במעומעם ברעש שמכונת הענק משמיעה, נזכרתי באוזניות שנתן לי מפעיל המכונה כדי למסך את הרעש הזה, באריק איינשטיין ששר לי בהן במשך כארבעים דקות.
החוויה הייתה זכורה לי כחוויה נייטראלית לגמרי, לא מהנה ולא מלחיצה מדי, מה שגרם לי להכנס לחדר הבדיקה מחוייך ודי נינוח.
לאחר שהתמקמתי על מיטת הבדיקה, שוב קיבלתי אוזניות, אך הפעם הן היו קטנות יותר ולא ישבו טוב על הראש.
החלל שאליו השחילה טכנאית ה-MRI את החלק התחתון של המיטה עליה שכבתי, היה צר משזכרתי והתחלתי קצת להלחץ. אני ככלל לא ממש אוהב מקומות מאד צרים וממש לא אוהב רעשים חזקים ומונוטוניים, כך שהשילוב בין שני אלו לא הרגיש לי אידיאלי, קל וחומר לנוכח העובדה שנתבקשתי לא לזוז, אפילו לא קצת.
המכונה התחילה להרעיש.
ניתן לדמות את הרעש הזה לשני מסוקי ענק שנוחתים על חללית, שבתוכה שלוש מסיבות המתקיימות בו זמנית. רעש מטריד מאד, חזק מאד, כמעט משתק. האוזניות החלישו אותו מעט, מעט מדי.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא שהסיטואציה הזו היא מיקרוקוסמוס של המציאות היומיומית - העולם שבחוץ שמנסה בכל כוחו להכנס פנימה ולכפות את עצמו ואת שגעונותיו עלינו והנסיון היום יומי הבלתי פוסק שלנו להבין איך להתמודד עם זה.
חשבתי על הדרך היחידה שאני מכיר שבאמת עובדת עבורי בכדי להתגבר על רעש שכזה ומייד התחלתי לשנן את המנטרה שלי. לאט לאט עברתי מהחוץ פנימה ומבלי ששמתי לב, עברו חלפו 30 דקות.
לפתע שקט מבחוץ ושקט מבפנים.
אחד מתרגולי המדיטציה מאפשר לנו להביט באלמנט מנטאלי אחד ולהשתמש בו כעוגן. האלמנט אליו אנו מכוונים את תשומת ליבנו יכול להיות כל דבר – הוא יכול להיות צליל, הוא יכול להיות צבע, הוא יכול להיות מקום מסויים בגופנו או תהליך הנשימה שלנו. כל עוד תשומת הלב ממוקדת באותו עוגן, כל מה שמסיח את הדעת ממנו - נשכח.
השימוש במנטרה הוא שימוש בצליל מסויים, במילה או במשפט בעל משמעות – תוך חזרה עליו מספר רב של פעמים בהתאם לקצב הנשימה. בתחילה החזרה יכולה להיות בקול ועם הזמן החזרה הולכת והופכת שקטה ופנימית. כאשר אני חוזר על המנטרה שבחרתי שוב ושוב, המשמעות אותה היא מייצגת הולכת ונטמעת בתוכי וכך חזרה על אותה מנטרה מסייעת לי לבסס כוונה מחשבתית.
הויברציה המחשבתית שנוצרת כתוצאה מכך מהדהדת בגוף, מרגיעה את המחשבה ופותחת את הלב.
מנטרה יכולה להיות כל דבר שהוא, אך טוב שהיא תהיה קרובה לליבו של המתרגל – כך שלמרות שהמחשבה הראשונית על מנטרה אולי לוקחת אותנו להודו ולמילים אקזוטיות בשפה זרה, המנטרה שלנו יכולה להיות מנטרה בשפה שלנו – כך יקל עלינו לבסס את הקשר איתה, לתת לה להיטמע בנו ולהדהד את משמעותה בלב שלנו בצורה טובה ועמוקה יותר.
לעיתים, אנו משתמשים במנטרות הינדיות קלאסיות – מנטרות המוקדשות לאלים מהמיתולוגיה ההינדית – אני מאמין שהדבר החשוב לזכור הוא, שברגע שאנו עושים זאת, עלינו להתייחס לייצוגים של אותם אלים, לתכונותיהם האנושיות, לתרומה של התכונות הללו אלינו ולחיים שלנו. לא לחשוב על דמות אלא לחשוב על איכות.
אני אוהב את המנטרה לגנפאטי, אל הפיל. זו מנטרה שמלווה אותי כבר שנים. הפירוש המילולי של המנטרה הספציפית הזו הוא פשוט:"אני מאמין ב(כוחו של) גנפאטי ומזמן אותו אלי".
יחד עם זאת, תוך שאני משנן את המנטרה הזו, אני לא חושב על האל עצמו, על הייצוג הויזואלי או הדתי שלו אלא חושב על מה שגנש מסמל– זהו האל שעל פי המיתולוגיה ההודית אחראי על הצבת המחסומים בפני בני האדם ואחראי גם על הסרתם. הוא אחראי על סלילת הדרך לשגשוג, על הרווחה האישית ועל ההצלחה בדרכים חדשות. הוא האל האחראי על התחלות מוצלחות. יש בדמות האל הזו למעשה משהו המייצג פוטנציאל אינסופי, משהו ממלא ואופטימי מאד. משהו שמחבר אותי להרגשה שמחסומים והדרך להסרתם הם פוטנציאלים הקיימים בי ובכל אחת ואחד מאיתנו. שצמיחה וגדילה הם משהו שיכול להיות מושג על ידי כל אדם, אם רק יתכוונן לכך.
המנטרה הזו מזכירה לי שהתחלות קיימות תמיד, בכל רגע, בכל נשימה שאני נושם ועל ידי מבט בהן ההערכה לחיים המקיימים אותי רק מועצמת. שינון המנטרה לגנש, הוא ההתחייבות שלי לקדם את עצמי בדרך, להיטיב עם חיי בכל דרך שאמצא.
שינון המנטרה הזו יוצר בי ויברציה נעימה, גם בגוף וגם במחשבה ומסייע לי לשוב אל המרכז שלי ברגע שאני מרגיש שאני מאבד אותו. אני חוזר אל הרעיון שבסיס המנטרה הזו בכל פעם שאני חש שקצת נעצרתי או שאני עומד בפני צעד חדש, וברגע שאני עושה את זה – אני מרגיש כאילו אני בבית שוב.
אז איך נבין מהי המנטרה הטובה עבורנו? ובכן, שתי דרכים טובות בכדי להצליח במשימה הזו – האחת היא תרגול לאורך תקופה ארוכה עם מורה שמכיר/ה אותנו ושיסייע לנו להבין מה הכיוון הנכון עבורנו . השניה היא פשוט לבחור בעצמנו רעיון, צליל, משאלת לב שאנו מתחברים אליה ולהפוך אותה לעוגן, להתחבר לאיזו שהיא אינטואיציה פנימית ומדי תקופה לבחון אותה ולבדוק האם היא עדיין רלוונטית עבורנו.
לאחר זמן מה, נגלה כי במידה וחזרנו על אותה מנטרה בכוונה מלאה ובלב שלם – משהו בחיינו זז בכיוון שאליו רצינו להגיע, הלב שלנו התרחב מעט ופתאום הבנו משהו שלא הבנו בעבר - על העולם או על עצמנו - וזו כשלעצמה היא מחשבה מנחמת ומעודדת מאד.
מכירים את המנטרה לגנפאטי? הנה היא כאן.
تعليقات