חיפוש
  • orikeren

מציאות מעורפלת

אתמול בבוקר היה ערפל כבד בחוץ, בצורה כזו שניתן היה לראות אולי שלושה מטרים קדימה ולא יותר. הבניינים, העצים, השביל שאני רגיל לראות מבעד לחלון בכל בוקר - פשוט לא היו שם.

הערפל הגיע משום מקום ופשוט התמקם לו על השכונה שלי.


כמעט מדי יום, עם עלות השחר, אני נוהג לקום מכרית המדיטציה שלי לאחר שסיימתי את התבוננות הבוקר ולהביט מבעד לחלון המטבח, דרכו אני רואה את פיסת הגינה הקטנה שבין הבניינים השכנים לבניין שלנו – אני מודה בלב כל יום על המראה היפה והפשוט הזה, של רחוב שמתעורר לחיים, על האור שהולך ומאיר את הכל.


אבל אתמול, כשהבטתי מהחלון, כל זה לא נראה בכלל, העולם שהתרגלתי לראות נעלם לי לרגע ורק זכרון קלוש ממנו נשאר בכדי שאוכל לראותו.


הערפל גרם לי לחשוב קצת על הדרכים שיש לי כדי להביט ולהתמודד עם מצב לא מוכר, עם מציאות משתנה ובעיקר עם מציאות שמשתנה בדרך שלא מרגישה לי טוב.

אני חי בתקופה משוגעת קצת, החיים שלי אינם אותם חיים שהיו לפני פחות משנה, העולם השתנה בבת אחת ומה שלא השתנה היא הנטייה הטבעית מאד והאנושית מאד, לרצות לדחות את השינוי הזה ולשוב לסדרי העולם הישן, עולם בו הייתה לי שליטה על הדברים, הייתה לי ידיעה לגבי הדברים, יכלתי לתכנן קדימה. כל זה לא השתנה ולכן ההרגשה, נוכח המציאות שניחתה עלי פתאום, היא הרגשה לא נעימה במקרה הטוב ומייאשת במקרה הפחות טוב.

אז איך מתמודדים עם זה? האם יש בידי בכלל כלים להתמודד עם זה?

לפי הכלים שמציעה היוגה התשובה היא - כן.


תרגול היוגה מלמד אותי שהכל משתנה, כל הזמן. שהמציאות שלי, החיצונית והפנימית, מצוייה בשינוי מתמיד והיא משתנה בגלל שזה טיבה, להשתנות.

כל רכיבי המציאות שלי הם זמניים, ארעיים.

מאנשים שאני מכיר ועד המחשבות שאני חושב – הכל חולף בסופו של דבר. הרצון להאחז בדברים בכדי לעשות קצת סדר והגיון הוא טבעי, אך ברגע שאני מנסה להאחז במשהו בכוח, לבטח אתאכזב.


ומה בכל זאת אפשר לעשות?

קודם כל לזכור את זה. את העובדה שהכל זמני, הדברים הטובים והדברים הרעים. הכל ישתנה מתי שהוא. זו אולי לא תובנה מאד מעודדת, אבל היא הכי מקרקעת וקרובה למציאות שיש.

עם המחשבה הזו בראש, אפשר להתחיל ולמצוא את נקודות האור.


אני חושב במהלך היום על הדברים בחיים שעליהם אני מודה – על הדברים שהם חלק מהחיים שלי ושאותם אני מוקיר. על משפחה, על אהבה, על אנשים טובים, על רגעים של שקט, על צבעים בטבע, על ריח שמזכיר לי משהו נעים, על מוזיקה שאהובה עלי שפתאום שמעתי ברדיו, על מישהו שנתן לי לעבור בכביש לפניו.

אני מנסה להביט במהלך היום ולמצוא את אותן תחנות קטנות של אופטימיות.


נסו גם אתם למצוא את העוגנים בחייכם - חשבו על הדברים שעוזרים לכם לצלוח את הימים – האם זהו הזמן עם הילדים/עם בן או בת הזוג ? האם זה תרגול יוגה יומי? תרגול מדיטציה יומי? האם זו השעה מול הטלוויזיה ביחד? האם זה העסק או התחביב שממלא אתכם בתחושת שליחות? האם זו השחיה בים? הטיולים היומיים עם הכלב? מה מחזיק אתכם\ן במקום ועושה לכם טוב?

כל אלו הם נקודות אור, שכאשר הן מאירות יחד, הן יוצרות אפקט מנחם.


הקדישו מדי יום כרבע שעה לישיבה שקטה, בבית או בחוץ - נשמו ותנו למחשבות לעבור ולחלוף.

עצרו והביטו מדי פעם בנשימה – נסו להבין כיצד הנשימה נעה בגוף? האם יש קשר בין עומק הנשימה שלכם ובין מצב הרוח שלכם?

נסו לספור את משך הזמן הדרוש לכם להכניס אוויר בצורה טובה ומשך הזמן הדרוש בכדי להוציא אוויר בצורה מלאה, אם הצלחתם, נסו להאריך בשניה אחת את הוצאות האוויר ואולי בעוד אחת אם זה מרגיש טוב.


צרו לעצמכם מטרות קצרות טווח ומציאותיות, דברים שניתן להשיג ביום אחד, בשבוע אחד ונסו להצליח בהשגתן.

אל תשאפו לשלמות, שאפו להשלמה. אל תתייסרו על כך שהתרגזתם, התייאשתם, התעצבתם, התפתתם – כל אלו הם מה שהופך אותנו לאנושיים, והם חלק ממנעד התגובה האנושי. תנו לעצמכם להרגיש שזה בסדר לוותר לפעמים כמו שזה בסדר להתאמץ יותר לפעמים.


אני זוכר שהזמן אינו לטובתי – ולכן אני משתדל להעריך אותו, על רגעיו הטובים ועל רגעיו הפחות טובים, גם אלו וגם אלו הם חלק מהדבר הזה שנקרא חיים.

גיליתי אתמול שגם הערפל הוא חלק מהעניין, ושאני מביט בו מקרוב אני מגלה שהוא נעים וקריר והופך את השכונה המוכרת למעט יותר מסתורית ומעניינת ממה שהיא בדרך כלל.


ושזה סך הכל נחמד.


A sideroad covered with fog
A foggy road

76 צפיות0 תגובות