חיפוש
  • orikeren

פרוסות של אהבה

הייתי גמור מעייפות ונתתי לעצמי לישון עד מאוחר. זה כבר תקופה שאני מאפשר לעצמי לא להתעורר מוקדם בבוקר ובמקום זה מנסה לתרגל במהלך היום בדרך כלשהי, תנועתית או מחשבתית.

יום השבת הזה לא היה שונה ובכל זאת הרגשתי שמשהו חסר לי בבוקר, איזה רגע או שניים של התבוננות ואת הרגע שלי מצאתי בדמות בקשתה של אשתי להכין כריכים לילדים, לטיול השבת שלנו.

הכנת כריכים היא מטלה שאני או אשתי מבצעים כל יום, כאשר אנו מכינים את כריכי הצהריים לילדים וכמטלה חוזרת כזו יש לה את הרוטינה הקבועה שלה ואת הדרך הרגילה שלנו לבצע אותה. כמו כל דבר שנעשה באופן קבוע, משהו בו מתקבע ונעשה כמעט ללא מחשבה. כך הרהרתי לעצמי, כאשר הוצאתי את הלחמים מהמקפיא. שתי ג'בטינות לילדים, שתי לחמניות דגנים עבור אשתי ועבורי.

דסיקשאר מתאר את המושג פעולה יוגית, כפעולה שבה כל תשומת הלב שלנו נתונה לדבר אותו אנו עושים. בדרך זו, אנו פועלים מתוך דיוק מקסימלי שלא מתוך הרגל ומקטינים, על הדרך, את האפשרות לפעול בצורה שגויה. כך שיוגה, לצורך העניין, יכולה להיות פשוט פעולה הנעשית בתשומת לב מוחלטת.

כך חשבתי לעצמי והחזקתי את הג'בטינות שזה עתה הפשרתי.

הרגשתי את החום הנעים בכפות הידיים שלי והרחתי את הריח של הלחם החם.

חתכתי את הלחם בסכין המשוננת בעלת להב העץ החום בתנועות ארוכות ואיטיות ולאחר מכן מרחתי על כל אחת מהן ממרח טבעוני בטעם חמאה, וחשבתי לעצמי שהממרח הזה רך יותר מחמאה רגילה וצהוב יותר. עליו הנחתי בזהירות שלוש פרוסות נקניק. את פרוסות הנקניק קיפלתי בצורה כזו ששלוש הפרוסות כיסו בדיוק את כל שטח הפנים של הג'בטינה. חתכתי אותן באמצע בתנועה ארוכה וארזתי כל אחת מהן בשקית נפרדת. לאחר מכן, סגרתי את השקיות בתנועה סיבובית ולקחתי את הלחמניות החומות העגולות.

הרחתי גם אותן. היה להן ריח קל של אגוזים.

פרסתי שמונה פרוסות של גבינת מנצ'גו, עם פורס הגבינות והנחתי בעדינות כל פרוסה לצד חברתה על קרש החיתוך החום.

בחרתי עגבניה מסלסלת העגבניות.

אחזתי אותה והרגשתי שהיא קשה וטריה. הבטתי בה. הצבע האדום הזה נצץ והבהיק עם האור שפגע בו מהחלון.

שטפתי בעדינות את העגבניה הקטנה ואז פרסתי ממנה שש פרוסות דקות.

מרחתי פסטו על כל אחת מהלחמניות – ונתתי לריח הבזיליקום לעטוף אותי לגמרי.

סידרתי ארבע פרוסות מנצ'גו על כל אחת מהלחמניות המרוחות בפסטו ועליהן סידרתי שלוש פרוסות עגבניה.

הבטתי בלחמניה – בצורות המונחות לפני – עיגול חום, ממרח ירוק, מלבנים צהובים בהירים, עיגולים אדומים.

סגרתי ועטפתי כל אחת מהלחמניות בשקית בעדינות, כאילו הן הדבר יקר הערך ביותר בעולם.

עצמתי לרגע את העיניים ודמיינתי את המבט של הילדים בשעה שהם יפתחו את השקיות ויקחו את הלחמניות האלו, המונחות לפני כרגע. הרגשתי שחום ואהבה זורמים מהידיים שלי ונספגים בלחם הזה, חום ואהבה שעוד כשעתיים יזינו את היקרים לי ביותר בעולם.

הכנסתי את הלחמניות לתיק ונשמתי נשימה עמוקה.

הרגשתי מלא ומממוקד.

החיות של תשומת הלב הבהירה לי את המבט ומילאה אותי בכוח ובאופטימיות.

התחלתי את היום.




51 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול