הבן הבכור שלנו בן תשע וחצי.
לפני שהוא נולד אמר לי מישהו שאיתו עבדתי שזהו, עכשיו זה הדבר האמיתי - ילדים. אני התייחסתי לזה כמו עוד קלישאה שאומרים אנשים שיש להם ילדים לאלו שאין להם עדיין, מעין דרך מעודנת לומר: אני כבר שכחתי את מה שאתה עדיין לא למדת.
שהילד הבכור שלנו נולד ואני הפכתי לאבא ברגע אחד, לא הרגשתי שמשהו השתנה, הרגשתי אמיתי בדיוק כמו לפני רגע שבו עדיין לא הייתי אבא. ובאמת, שגרת הטיפול בתינוק חדש, מוסיפה רובד עמוק מאד לחיים ומעמתת אותך עם דברים בעוצמה שלא תיארת לעצמך מעולם שקיימת בך - עם שמחה ותסכול, עם עייפות בלתי נסבלת, עם פחד.
וכל הדברים האלו, חשבתי לעצמי, הם עוד חלק מהחיים האלו והם מה שהופכים את הדבר הזה שנקרא חיים לאמיתי.
וביני לבין עצמי, עדיין לא הרגשתי את זה לגמרי – הרגשתי שונה, באופן טבעי, ממה שהרגשתי לפני שהפכתי לאבא, אבל שונה במובן של חדש ולא במובן של אחר.
יום אחד, שהבן שלנו היה בן שלושה חודשים בערך, נשארתי איתו לבד בבית.
שיחקתי איתו ודיברתי אליו ושרתי לו – אני מניח, כך הייתי עושה בדרך כלל – וכאשר הגיע הזמן להחליף לו חיתול, השכבתי אותו על הגב והחלפתי את מה שדרש החלפה. לאחר שסיימתי הבטתי בו והוא הביט בי. על הבגד שלו היה ציור קטן ומטושטש של ילד העומד על גבו של לוויתן ובאופק סירת מפרש קטנה.
שקעתי בציור הזה ואז זה פגע בי פתאום.
כמו ברק של הבנה, קלטתי לפתע מהו הדבר האמיתי.
בבת אחת הרגשתי חיבור לעולם, לזמן העובר. הרגשתי חלק ממארג עצום שאין לו שם.
התמלאתי באהבה.
הרגשתי איך הלב שלי ממש גדל עם החיבור הזה אל הנהר הגדול שזורם מעלי.
גם כאדם שמחובר מאד לצד הפרקטי שלו, שלא נוהג לדבר במונחים "רוחניים", קשה לי להתעלם מהקיום שפשוט נמצא שם, קיום שלא זקוק להגדרות ולשמות, שהיה שם לפניך ויהיה שם אחריך, זורם שוצף וגועש בלי להאט. הדברים האלו, שאין לך שליטה על מהלכם, אך שמדי פעם שולחים איזה סיב לחיים הקטנים שלך ומזיזים משהו בהם, בלי שיש לך שום יכולת להשפיע על כך – הם חלק מהחיים שלך אם תרצה או לא.
החיים שלך הופכים בראש שלך למשהו ענק לפעמים, לדבר היחיד שקיים. הם הופכים אותך לזה שמזיז ומנווט אותם, לזה שמשפיע עליהם, הם הופכים אותך לכל יכול, בראש שלך. ורק אותם רגעים של הבנה שלמעשה הכוח שלך מאד מאד מוגבל ושאתה, עם כל האגו שלך, הוא רק שבריר של שבריר של גרגר של משהו גדול מאד – הרגעים האלו גורמים לך לעצור ורק להשתאות ולא להאמין שאתה קיים בתוך כל הגודל הזה.
וכאשר אתה מוצא עצמך משתאה, ואז אולי גם מסכים להתמסר לחוסר הכוח הזה – אז בבת אחת אתה גדל מבפנים, היכולת שלך לאהוב מתעצמת, ההבנה שלך מתחדדת והדבר האמיתי, העובדה שבחיים שלך יש חלקים שהם מעבר לחיים שלך, כל זה גורם לך להבין את עצמך טוב יותר, ולחיות עם כל זה בשלווה.
