יותר מכל דבר אחר, ימי הקורונה הוכיחו לנו שאין שום דבר שהוא מובן מאליו. לא עסק, לא עבודה, לא לימודים ובעיקר לא שגרה.
התקופה האחרונה הפכו את הקערה על פיה עבור רבות ורבים, שהבינו, כפי שגם אני הבנתי, שלעיתים ישנם רגעים בהם המציאות חזקה מכל דמיון, חזקה מכל רצון ובעיקר מציאות שכזו המוכיחה לנו ששליטתנו עליה, היא מוגבלת מאד.
כמתרגל יוגה, אני שואל את עצמי בתקופה האחרונה את השאלות הבאות:
מהו המענה שנותנת היוגה ליישוב הסתירה בין המאמץ אותו אני משקיע על מנת להצליח ובין מציאות אשר טופחת על פני?
כיצד אני מתמודד עם אי ודאות בחיי באמצעות כלים מעולם היוגה?
כיצד אני מתמודד עם חוסר שליטה בתחומים שונים בחיי באמצעות כלים מעולם היוגה?
והשאלה הגדולה והחשובה מכולן, כיצד אני מחזיר לעצמי את המיקוד והשקט, לאחר טלטלות כה משמעותיות?
נזכיר כי תרגול יוגה הוא תרגול כולל - זהו תרגול המערב גם אספקט המתייחס לחיזוק ושיפור היכולת הפיזית, גם אספקט הנוגע בחיזוק המערכת הנשימתית אך בעיקר אספקט מנטאלי, הבא לידי ביטוי ביכולת, לפעול מתוך מקום המערב תשומת לב למצב האישי בכל שלב של התרגול ומעבר לו .
תרגול יוגה, היא הדרך להשתמש בכלים השונים הללו, בכדי להשיג את התועלות הנגזרות מהן, גם בחיי היום יום, שלא בחלק מהזמן שמוקדש לתרגול על מזרון.
חיזוק הגוף מוביל לשיפור ביכולות הפיזיות, לתמיכה והחלמה מהירה יותר במקרה של חולי וליכולת טובה יותר להתמודד עם אתגרי התנועה היומיומית השגרתית.
שיפור היכולת הנשימתית, תומך גם הוא בגוף וביכולת לקיים שגרה תנועתית ובנוסף מתוך שמתקיים קשר הדוק בין המערכת הנשימתית למערכת העצבית, שליטה בנשימה מובילה גם לשליטה במצב הרוח וביכולת לווסתו.
ולבסוף, אימון יכולת המיקוד אותו אנו מתרגלים כחלק אינטגרלי מתרגול יוגה סדיר, הוא אימון בראיית הכאן ועכשיו, בראיית מצבנו הנוכחי כפי שהוא בא לידי ביטוי בכל אחד מהאספקטים שנזכרו כאן - כיצד הגוף מרגיש, כיצד אנו נושמים, מה מצב רוחנו ומה משפיע על כל אלו.
התרגול מלמד אותנו להתמסר, להרפות אחיזה.
התמסרות שהיא התוצאה של אותה הבנה המושגת ממבט על מצבנו הנוכחי.
נכון, לעיתים אנו מושפעים מגורמים חיצוניים לנו, לעיתים אנו חולים, לעיתים דברים פשוט לא מסתדרים, למרות המאמץ אותו אנו משקיעים. התמסרות היא היכולת להתבונן במצב הקיים ולהבין כי בהקשרים רבים, שליטתנו על חיינו היא מוגבלת מאד. שהגוף הזה שאנו חיים בתוכו, שהנשימה המתקיימת בתוכו ושהיחסים בינם לבין העולם החיצוני לנו - הם מוגבלים וזמניים.
ההבנה הזו, משחררת אותנו מהצורך לנסות ולשפר כל העת ובכל מצב וגורמת לנו להבין כי לעיתים שיפור אינו אפשרי. לפעמים מה שיש הוא פשוט מה שיש.
היכולת להבין ששליטה הוא דבר מוגבל, היא משחררת מאד.
זו יכולת המאפשרת לנו לחיות מתוך פרופורציה נכונה ביחס למציאות- להבין את התלוי בנו ואת זה שאינו, ולקבל את שניהם.
אי הודאות העולה מתקופה כמו התקופה האחרונה, הופכת לפחות מאיימת כאשר אנו מבינים ומשלימים עם העובדה שאי ודאות היא חלק בלתי נפרד מהחיים - שיש לנו יכולת לשנות דברים מסויימים וחוסר יכולת לשנות אחרים ובכך להפנות את המשאבים המנטאלים שלנו בכיוון הריאלי יותר שהוא הנסיון והמאמץ לשנות את הדרוש שינוי ובעיקר את זה שהוא בר שינוי.
לאחר כל אלו, כאשר אני נוכח באי ודאות, באובדן כיוון ושליטה שבתחילה מרגישים כאילו נכפו עלי ושאין ביכולתי לשנותם - אני יכול להשתמש בכלים אותם מעניק לי תרגול היוגה בכדי לחזור אל המרכז השקט, אל המקום המאוזן בחיי ומשם להמשיך הלאה לנוכח הטלטלות.
תרגולי מבט אל הנשימה ממקדים אותי באופן מיידי ונותנים לי עוגן להאחז בו, להביט בו ולעבוד עמו - הנשימה היא ודאית, היא מתקיימת כל עוד חיים מתקיימים, לכן מבט אליה ותרגול שלה הוא חיבור מיידי למקור של ודאות.
תרגול גופני קשוב, מחזיר אותי להווה הריאלי, לאיך אני היום ואיך אני כרגע. האם אני מתנהל מתוך מקום התומך בי ומקדם אותי או מתוך הרגל גופני ומחשבתי שלא עומד בקנה אחד עם המציאות המשתנה.
האם הדרך בה אני חושב, מיטיבה איתי.
האם ההרגלים הטבועים בי, מקדמים אותי או גורמים לי למידה כלשהי של סבל.
יוגה בין שאר הדברים, היא היכולת להתבונן בצורה בלתי שיפוטית על חיינו, היא נותנת לנו את היכולת לשאול שאלות נכונות ומאפשרת לנו את היכולת לענות תשובות אמיתיות.
תקופה מאתגרת כמו זו שאנו חווים, היא הזדמנות מצויינת להשתמש בתרגול על מנת לבחון את המוכר והידוע בחיינו וכיצד אנו מתמודדים עם שינוי המתרחש בו.
האם הגלים הגבוהים בסערת אי הוודאות שהביא וירוס הקורונה לחיינו, מטלטלים והופכים אותנו או שאנו מצליחים לקחת את ההגה לידיים ולהשתמש במה שיש בנו בכל מקרה, בכדי לנווט את סירתנו הקטנה דרכם, אל עבר הווה שקט יותר ועתיד מאוזן יותר?
