אחת הקונוטציות השכיחות שעולות בראש כאשר נאמרת לידך המילה "אתגר" היא טיפוס, טיפוס על הר.
טיפוס על הר מסמל דרך קשה, מאבק כנגד כוח המשיכה, תנאי שטח קשים, גובה רב וגם איזשהו סוף שמסמל את המטרה, משהו מאד מאד ברור - דרך שבסופה נקודה שנמצאת גבוה יותר פיזית או מנטאלית מהמקום שממנו התחלת בטיפוס.
אם היה קל מאד לטפס על הר ואם לא הייתה פסגה מובחנת בסופו – הרי שהוא לא היה מתקשר לאתגרים.
הייתי רוצה להציע עוד נקודת מבט בהקשר של טיפוס על הר גבוה כמשל להגעה ליעד כלשהו.
מונח מרכזי בגישת הויניוגה של היוגה (ההתאמה של היוגה למתרגל דרך התקדמות הדרגתית ושימוש בכלים שונים) נקרא קרמה או Krama באנגלית. הקונספט של קרמה מתייחס לשלבים המדורגים שיש לישם, בדרך להשגת מטרה כלשהי.
אם המטרה היא פיזית, תנוחה מסויימת נניח – אזי השלבים המדורגים יהיו תרגול עדין של כל רכיבי התנוחה, התאמת הנשימה לתנוחה, כניסה אל התנוחה ויציאה ממנה מספר פעמים ולבסוף רק כאשר הגוף "מכיר" את התנוחה ויכול להכנס אליה מתוך הבנה שלה, אז ניתן לשהות בתנוחה המלאה למספר נשימות ארוכות.
אם המטרה היא אנרגטית, ליצור אפקט כלשהו בגוף או בראש, כמו העלאת או הורדת רמת האנרגיה – גם שם השלבים המדורגים יקחו את המתרגל או המתרגלת דרך הבנת עבודת הנשימה הדרושה ליצירת אותו אפקט, הארכה/קיצור/השוואה של חלקי הנשימה הרלוונטים בדרכים שונות, שימוש מדורג במנחים פיזיים שתורמים ליצירת האפקט המבוקש ועצירות נשימה בצורות שונות.
אם המטרה היא מנטאלית, ליצור הרגעה מנטאלית או להגביר את היכולת להתמקד באובייקט אחד לשם הדוגמא – השלבים יותאמו גם שם ויכללו מניפולציות שונות על הנשימה, תרגולי נשימה, הסטה מדורגת של תשומת הלב למקומות שונים, ספירת אורך הנשימה, תנועה מתואמת וכן הלאה.
השימוש בשלבים מדורגים יוצר היכרות עם הדרך והבנה של הנתיב הנכון למטרה, ובנוסף מכריח את המתרגל או המתרגלת להעריך את הדרך למטרה, לבחון אותה ולהבין דרכה האם המטרה שנקבעה היא ריאלית ונכונה.
ההקבלה הנוספת לטיפוס על הר דרך שימוש בשלבים, עלתה בי היום.
כחלק משיעור שמטרתו יצירת מרכז ואיזון פנימי, השתמשתי בתרגול נשימה אשר מאריך את חלקי הנשימה עד הרגע שבו כל חלקי הנשימה שווים באורכם (שאיפה-עצירה עם אוויר-נשיפה-עצירה ללא אוויר). גם בתרגול הנשימה הזה ישנה הדרגה מכוונת בכדי להגיע למטרה.
המשחק עם חלקי הנשימה גרם לי להעריך את החמצן הנכנס לגוף וגרם לי לחשוב על טיפוס על הר גבוה ולא סתם הר אלא ההר הגבוה ביותר שקיים בכדור הארץ – הר האברסט.
גם מי שמעולם לא טיפס על הר שכזה, יודע שבכדי להגיע לפסגה שלו יש לתכנן היטב את המיקומים שבהם יוקמו מחנה הבסיס והמחנות שבדרך. לטפס על הר שכזה בבת אחת היא משימה בלתי אפשרית מכיוון שבמצב הרגיל אין לאדם כלים פיזיים בכדי להתמודד עם התנאים השוררים על ההר ולכן, על מנת להצליח במשימה הכל כך קשה הזו, יש להקים מחנה מדי כמה קילומטרים של טיפוס בכדי לתת לרמות החמצן בגוף להתאזן ולתת לגוף להתרגל לגובה. בכל בסיס שכזה נעשית הערכה – איך ההרגשה כאן? כמה רחוק אני מהבסיס הבא? מתי עלי לצאת לדרך? עוד כמה עצירות דרושות לי בכדי להשלים את הדרך?
תוך כדי הארכת חלקי הנשימה, אתה נותן לעצמך זמן לשהות ולבחון את התחנה הבאה – הארכת את השאיפה בשניה אחת, המשך לנשום ואל תאריך יותר עד שזה ירגיש נכון וטבעי. רק לאחר שהגוף התרגל למצב החדש, לקצב החדש ולכמות החמצן החדשה, רק אז אפשר לנסות ולאתגר אותו עוד בהדרגה, עד שאולי תגיע למטרה. כאשר הגעת המטרה, הגעת לחצי מהדרך.
הדרך בחזרה חשובה לא פחות – גם בדרך מטה מההר, יש להגיע לבסיס ולעצור ולבחון, ורק כאשר הכל מרגיש טוב להמשיך בהדרגה עד לנקודת ההתחלה.
בסופה של הירידה, נמתין. ננסה להעריך את המסע – האם המטרה שלי הושגה? האם חזרתי מטה אדם אחר? האם השגתי את מה שרציתי?
קרמה היא אותם בסיסים בדרך לפסגה, כל בסיס נמצא במקום מאתגר יותר מזה שקדם לו וכל בסיס הוא מטרה בפני עצמו.
התכנון הנכון, הידיעה שהמסע אל המטרה הוא רק חצי מהדרך, הנכונות לעצור ולהעריך כל שלב ולפעול לפי המסקנות שעולות מההערכות הללו – רק הן מהוות את המסלול הנכון בדרך להתפתחות אישית, פיזית ומנטאלית.
