כשהייתי קטן, אי שם בשנות השמונים, שידרה הטלוויזיה החינוכית שתי תכניות ללימוד חשבון, שכל כך אהבתי עד שהייתי מוכן לזייף מחלה ולהישאר בבית רק כדי שאוכל לצפות בהן. האחת נקראה "חשבון פשוט" והשניה, תוכנית הבת שלה שנקראה "גיאומטריה נא להכיר". שתי התוכניות הללו לימדו נושאים בחשבון ובגיאומטריה בדרך מאד משעשעת והשתתפו בה גם ילדים כשחקנים שחקרו את הנושאים בכל פרק.
אחת הפינות בתכניות הללו, הייתה הפינה של ביש וגדא. זו הייתה פינה שנראתה כמו סרט אילם ובה השתתפו שני שחקנים - ביש, שגולם על ידי השחקנית טליה שפירא עליה השלום וגדא, יריבו המושבע של ביש, שגולם על ידי השחקן רן ורד. ביש וגדא התחרו ביניהם בכל מיני תחרויות חשבוניות ושעשועונים הקשורים בחשבון ותמיד ביש, התמים והנחמד ניצח את גדא, התחבולן והערמומי.
באחד הפרקים של תכנית הגיאומטריה, השתתפו ביש וגדא בתחרות שבה היה עליהם לזהות צורה גיאומטרית ששמה משוריבול. על מדפים מולם היו מונחות צורות תלת מימדיות ובתוך תיבה גדולה היה מונח המשוריבול.
על ביש וגדא היה להציץ דרך חור בשני צידי התיבה, לראות מה יש בתוכה ועל פי מה שראו בפנים, להחליט מי מהצורות על המדף היא המשוריבול שנמצא בפנים. כאשר הציץ גדא דרך אחד החורים הוא ראה ריבוע וכאשר הציץ ביש מבעד החור השני הוא (היא) ראה משולש - אך שום צורה על המדף לא הייתה גם ריבוע או משולש.
כל צורה שבחרו, הייתה לא נכונה.
עייפים התיישבו ביש וגדא על הרצפה וקלטו לפתע כי יש חור נוסף בתחתית התיבה, שדרכו נגלה להם עיגול.
לאחר שזרקו את כל הצורות על המדף בחר ביש את הצורה האחרונה, שהייתה מצד אחד עיגול, ריבוע מהשני ומשולש מהצד השלישי. זה היה המשוריבול וביש זכה בתחרות.
הנסיון הזה של ביש וגדא יכול ללמד אותך משהו לגבי נקודת מבט על המציאות והחלטה לפי נקודת המבט הזו לגבי אמיתות הדברים.
האמת כפי שהיא נתפסת אצלנו לגבי דברים, היא למעשה הרבה פעמים המבט שלנו דרך חור התיבה. האמת הזו, משקפת לנו צד מסויים של המציאות. על ידי מבט אחר, מכיוון אחר - נגלים צדדים נוספים של אותה האמת - צדדים שלעיתים סותרים את מה שחשבנו בתחילה על המציאות שלנו אך למרות זאת תמיד מוסיפים לנו עוד ידע עליה. אבל אם מכל צד נגלית לנו אמת אחרת, מהי "האמת", האם היא קיימת בכלל?
היוגהסוטרה גורסת כי ידיעה נכונה, היא הפעילות המנטאלית שמספקת לנו הצצה אל הצד "הנכון" של הדברים. ידיעה שנובעת מקליטה של החושים שלנו, מהסקה לוגית ומהסתמכות על מקורות שאנחנו סומכים כי שיש בידם ידע מספיק, בכדי להוות חותמת של איכות ואמינות לגבי האמת בעולם.
אך גם החושים יכולים להטעות אותנו - ביש ראה משולש בעוד גדא ראה ריבוע. העיניים של שניהם ראו נכון.
גם ההסקה הלוגית יכולה להטעות אותנו - מכיוון שהיא מבוססת על מערכת של נסיונות וטעויות, על חוויות אישיות, על זווית מחשבה שנובעת מכל אלו, מידע קודם. ביש ראה משולש ולכן הסיק שהמשוריבול הוא משולש, גדא ראה ריבוע ולכן הסיק שהמשוריבול הוא ריבוע.
גם המחשבה שמקורות סמכות הם המקורות לאמת ה"אמיתית" יכולה להיות מוטעית - הדבר נפוץ מאד בזרמים דתיים לדוגמא, או בכל מערכת אמונית או תרגולות שמקורה באסכולה. גם בעולם היוגה אסכולות התרגול השונות חלוקות בדעותיהן לגבי מה נכון ואיך נכון ואיך לא. לא תמיד מקורות סמכות הם אלו שנותנים לנו את התמונה הנכונה והמתאימה ביותר.
אז שוב, איך נדע מהי האמת?
האמת היא שלא נוכל לדעת מה האמת ברוב המקרים.
שלא כמו בשעשועון של ביש וגדא, המשוריבול לא מתגלה במלואו לעולם.
האמת, אם קיימת בכלל אמת, במקרים רבים מאד נתונה לפרשנות אישית ולכן לדעתי, הדבר החשוב לזכור בהקשר הזה הוא שלאיש אין בעלות בלעדית על הדברים, ולכולם יש את האחריות לזכור את הנתון החשוב הזה.
כמה שלא ננסה, כבני אדם הידע שלנו ישאר תמיד מוגבל ולכן מה שעלינו להמשיך ולנסות הוא להשיג עוד זוויות מבט, עוד תיאוריות, עוד התנסויות - כדי להצליח להתקרב ולו במעט יותר אל הצורה האמיתית של הדברים.
לא להשיג ידע סופי, אלא לקבל מושג יותר ויותר מושכל, שנובע מאינטגרציה של מידע.
לפעול מתוך סקרנות ולא מתוך יהירות, פעולה שהיא שלנו מול עצמנו, ולא כנגד מי שמולנו. חקירה מיטיבה, מתוך עניין לגלות ולהעמיק וללא מתוך נסיון לדעת אבסולוטית או לכפות משהו על מישהו.
ללא נסיון להיות צודקים כי מישהו אחר טועה - זו הדרך, לדעתי, להבין את האמת לגבי הסיפור הגדול של החיים שלנו כאן.
שאולי אין אמת, אלא שיש מספר אמיתות - כאלו שיכולות להתקיים זו לצד זו באין מפריע.
כך נוכל לקבל מושג לגבי מה מסתתר בקופסא.
