אחת השאלות שהכי הציקו לי בעבר, בכל הנושא של תרגול יוגה, הייתה האם מישהו שאינו מאמין באלוהים יכול לתרגל יוגה.
מאיפה שאלה כזו מגיעה? מה הקשר בין אלוהים ויוגה ומדוע בכלל ישנו קונפליקט שכזה?
ובכן, תרגול יוגה, התרגול המודרני לפחות, אינו תרגול דתי - לא כמו שדת היא דבר דתי.
כאדם דתי, יש לך אל שאותו אתה מנסה לרצות ולפעול לפי חוקיו, כפי שאתה מבין אותם. יש לך מערכת של כללים שמכוונים כולם ליצירת חיים בצילו של אותו האל. היישות העליונה הזו היא מה שמכתיב לך את דרך החיים, מתוך שאיפה להגיע יום אחד למקום קרוב אל אותו האל. להגיע לגן עדן, או לכל מקום אחר בסגנון גן עדן או לכל הפחות להתרחק מהמקום ההפוך מגן העדן.
האל הוא המטרה שלך והחיים שלך מתעצבים ומתקיימים מתוך כוונה ברורה ומוצהרת להתקרב אליו, דרך מעשים ומחשבות.
תרגול יוגה במקור שילב גם הוא אלמנט דתי - בהודו, אשר מערכת האמונה המסועפת שבה מקדשת אלים ואלות, התקיים ועדיין מתקיים הרצון להקדיש את הפעולות לאל. זה נקרא בהקטי ומשמעותו היא האהבה לאל והקדשת הפעולות לאל.
אחד מספרי היסוד במסורת ההינדית, בהגוודגיטה שמו, מספר על דיאלוג בין אל ובין אדם (קרישנה האל וארג'ונה הלוחם) ובו מלמד האל את האדם את דרך היוגה. הדרך הנלמדת שם היא דרך הקדשת הפעולות לאל. אי התקשרות לשמחה ולעצב, לנצחון ולהפסד - האל הוא האור המנחה והאדם חושב ופועל מתוך הידיעה הזו.
גם ביוגהסוטרה, שהוא הספר הידוע ביותר אולי , בהקשר של תרגול יוגה, מדובר עם התמסרות לאל כחלק מהפרקטיקות התרגוליות. האל, או הישות העליונה, מתואר כמה שיש להתמסר אליו. להקדיש עצמך אליו, להכיר בכך שיש אלמנט עליון בחיים שלך.
וכאן נתקעתי.
מה לי ולאלוהות? האם אני צריך להיות מאמין באל כדי לתרגל יוגה?
התשובה היא לא.
האל או היישות העליונה, הוא סמל לכל מה שמשפיע על החיים שלך אך לך אין דרך להשפיע עליו. הדבר הזה מקבע את האנושיות שבך בכך שהוא נוטל ממך את היכולת להשפיע בכל דבר ומעמת אותך עם העובדה שיש בחיים שלך גבול להשפעה שלך על העולם. אמונה באלמנטים שגדולים ממך, נותנת לך להרפות אחיזה ולהתמסר למשהו שגדול ממך - נותנת לך להבין שהחיים שלך אינם לגמרי בשליטתך וזה בסדר גמור.
והנה שוב השאלה, אז האם אני צריך להאמין באל שעומד בבסיס הדברים? האם הוא האלמנט הבלתי נשלט?
גם כאן התשובה היא לא.
כל דבר שמוביל אותך להכרה בכך שישנם דברים המשפיעים עליך אך לא נשלטים על ידך, הוא האישווארה. הוא האל.
הכי קל להבין את הרעיון הזה דרך הנשימה.
הנשימה שלך היא הדבר שמלווה אותך כל חייך. היא מקיימת אותך והיא יכולה להשלט על ידך בדרכים שונות - יש לך אפשרות לנשום מהר או לאט, לעצור את הנשימה ואז להמשיך.
אבל ברגע שהנשימה נעצרת, הדיאלוג בין היכולת שלך לשלוט עליה ובין אי היכולת שלך לשלוט עליה מתחיל - בשלב כלשהו אוויר יכנס פנימה, אם תרצה או לא תרצה. הגוף שלך יחליט בשבילך ויוכיח לך שרצון עז הוא טוב אבל ישנם דברים חזקים ממנו.
התבוננות בנשימה, בקצב ובאורך שלה.
עצירה מכוונת של הנשימה והתבוננות בתגובה של הגוף והמחשבה ברגעי העצירה הללו.
הארכה או קיצור מכוונים של הנשימה.
כל הטכניקות הללו, מקרבות אותך להכיר בכוח האדיר, העתיק כמו החיים עצמם, שזורם בך וממך.
הנשימה עבורי היא האל. אני מתרגל ומביט בנשימה שלי, מכוון את עצמי לפיה ונותן לה לכוון אותי - ברגע שאני עושה את זה, אני הופך לאדם מאמין, מאמין במה שגדול ממני, שקיים בי ומקיים אותי.
