ביום שישי האחרון הייתי במרכז העיר, לסידורים של שישי. קניות קטנות וכל מיני פינות שהיו צריכות להסגר. היה חם כמו שרק הימים הראשונים של ספטמבר יכולים להיות חמים.
כשנכנסתי לרכב הלוהט והתחלתי לנסוע, הרגשתי תוך רגע את עוגמת הנפש שמתלווה לידיעה הברורה והחד משמעית, שאחד הגלגלים גמור ואני לא אגיע הבייתה בדקות הקרובות.
יצאתי מהרכב והבטתי בגלגל הקדמי - הוא הביט בי במבט מתנצל וחסר אוויר לגמרי.
התחלתי בהכנות להחלפת הגלגל ותוך כדי כך הבטתי במה שעובר לי בראש - היה לי חם, רציתי להגיע הבייתה, רציתי קצת לקלל את הגלגל ואת מזלי הרע ואת החום הבלתי מתפשר.
הג'ק בתחילה לא זז וכל העניין הפך להיות מעיק מרגע לרגע.
ואז, תוך כדי שאני כפוף על הגלגל, שחור משמן ולכלוך, עשיתי הערכת מצב חדשה.
אמרתי לעצמי שמזל שזה קרה עכשיו ולא בדרך לשיעור.
אמרתי לעצמי שמזל שחניתי בחניה חצי מוצלת עם מדרכה אפורה והיה לי מקום להחליף גלגל בנחת ומזל שזה קרה דווקא פה ולא באמצע הכביש.
אמרתי לעצמי שלהחליף גלגל בחום עדיף בהרבה מלהחליף גלגל בגשם.
אמרתי לעצמי שהמנוע היה יכול לשבוק חיים או שמשהו גרוע בהרבה היה יכול לקרות ובכלל גלגל זה משהו שהחלפתי בעצמי המון פעמים.
חשבתי שהגלגלים הקדמיים כבר חרקו זמן רב והנה זו הזדמנות מצויינת להחליף את שניהם - זה גם הרבה יותר בטוח.
וכך בחום הכבד של שישי, תוך שאני מודה לאיש חביב שהציע את עזרתו, החלפתי את הגלגל וחזרתי הבייתה מזיע, מטונף ומסריח לחלוטין אבל שליו ורגוע, תוך שאני יודע לגמרי שהצד השני של כל מטבע הוא הצד שאותו אני רוצה לראות בכל פעם.
ביוגה סוטרה, רגע לאחר שתיאר את חמשת היאמות ("כללי האל-תעשה") - כותב פטנג'לי כך (2.33):
Vitarkabadhane pratipaksabhavanam
כאשר עולות מחשבות אשר יכולות להביא אדם למעבר על אלו החוקים, כאשר עולות תהיות לגבי האם לקיים או לא לקיים את כללי ההתנהגות הללו - יש לטפח את ההפך.
זהו בעיני אחד מהמייצגים לקסם של היוגהסוטרה.
שיטה פשוטה ויישומית להתגברות על מכשולים שהם חלק בלתי נפרד מהיום יום.
כאשר עולות מחשבות שעלולות להביא לפעולה, אשר תגרום לעושה אותה סבל כזה או אחר - ניתן להביט על הצד השני של המטבע, לחשוב ולפעול בצורה נטולת סבל.
זוהי לא הנחיה פשוטה. לא מדובר כאן על דבר והיפוכו.
מדובר כאן על בחירה מודעת בין שני שבילים שמתחילים בכל פעם באותה התפצלות - החיים מציבים אתגר ומציעים שתי דרכים לפעולה ולהתמודדות עם האתגר הזה - האחת, דרך אלימה, פוגענית, מיידית ולעיתים קלה. השניה, דרך מושכלת, כזו מביאה בחשבון תוצאה לא רצוייה ומעודדת לפעולה שונה, לעיתים לא אינטואיטיבית אך כזו שמשאירה את האדם באותה הסיטואציה, רק מחליפה את משקפיו במשקפיים אחרים.
שיטה כזו להתבוננות במציאות הופכת את ההנעה לפעולה ככזו שמביאה בחשבון תוצאה עתידית ומפרשת את הסיטואציה המיידית לפיה וכאשר הפרשנות הופכת לדרך - גם פנצ'ר באמצע הקייץ יכול להיות חוויה חיובית ומלמדת.
