בשנת 1981 הוציאה חברת Konami היפנית משחק ארקייד ששמו היה פרוגר.
במשחק היתה דמות של צפרדע שעמדה על מדרכה מול כביש סואן. מכוניות מהירות ומשאיות עמוסות חצו את הכביש מצד לצד. אחרי הכביש זרם נהר ובו בולי עץ ושיירות של צבים, שגם הם חצו את הנהר הסואן מצד לצד. מדי הופיע תנין בנהר ומדי פעם הופיע נחש על אחד מבולי העץ. הצבים מדי פעם צללו בנהר. המטרה של אותה צפרדע הייתה לחצות את הכביש תוך התחמקות מהתנועה הסואנת ולחצות את הנהר תוך קפיצה על בולי העץ ועל הצבים.
בצד השני, אחרי הכביש ואחרי הנהר, היו חמש מחילות אליהן יכלה להגיע הצפרדע האמיצה, לאחר שהצליחה להתחמק מהתנועה הסואנת ולחצות בחכמה את הנהר, מבלי שתדרס, תטבע, תיטרף או תשאר זמן רב מדי על הצבים או על בולי העץ, שיובילו אותה אל מחוץ למשחק וירחיקו אותה מהגדה.
השבוע נתקלתי בשאלה "מהי יוגה ומהי מטרתה בעיניך?" והמשחק הפשוט הזה מיד עלה לי מול העיניים.
כל סיבוב במשחק לוקח אותך מהנקודה ההתחלתית אל הנקודה הסופית, כל מסע כזה הוא מסע אל עבר מטרה שקבעת לעצמך. כמובן, שבכל פעם המטרה היא שונה ויכולה להיות מטרה גופנית ("רוצה גוף גמיש/חזק/בריא יותר"), יכולה להיות מטרה מנטאלית ("להשיג שלווה/איזון/להצליח להתגבר על משהו/ להצליח לקבל את עצמי" וכ"ו). או כל מטרה אחרת.
בדרך להגשמת המטרות שלך, החיים מעמידים בפניך מכשולים רבים, חלקם דברים שליליים שמהם עליך להתחמק וחלקם דברים חיוביים שאיתם יש לך רצון להיות במגע. אבל כמו אותן מכוניות וכמו אותם בולי עץ, שניהם מסיטים את הצפרדע מהכיוון קדימה, אל הגדה השניה.
גם בולי העץ שכביכול עוזרים לאותה צפרדע ושעליהם היא מחפשת לטפס, גם הם מסיטים אותה מהדרך הישרה לעבר מטרתה הסופית.
כמו כל משחק, ככל שנשחק בו יותר, כך ַנבין את החוקים וכך נצליח לא להתבלבל לנוכח הגירויים והמכשולים ונדע לעבור אותו בצורה יעילה ומהירה. מעבר לכך, ככל שנשחק במשחק כך נבין שבסופו של דבר הוא רק משחק. ככל שתרגול היוגה יעמת אותנו מול המכשולים שזורקים עלינו החיים, כך נבין שבכל פעם שאנו מצליחים בהשגת המטרה המקומית, המיידית - כך אנו מאמנים את עצמנו בהבנת התמונה הגדולה.
היוגה מאמנת אותנו להתמודד עם החיים על כל אתגריהם, מלמדת אותנו את חוקי המשחק שהוא החיים על כל הרבדים המרכיבים אותם ועוזרת לך להבין שהדרך הנכונה עבורך לחיות, היא ללא היטרדות מכך שקיימים מכשולים ודברים שמסיחים את דעתך, עם הבנה מקסימלית שכל אלו תמיד קיימים והדרך להגיע אל הגדה השניה היא פשוט לעבור את הדרך בחכמה, גם אם זה אומר להמתין מדי פעם או להאיץ מדי פעם וגם אם זה אומר שמדי פעם יקרו טעויות שיעזרו לך להבין מה לא לעשות בפעם הבאה.
