הבן שלי גולש. כבר כשנתיים הוא מקפיד להשתתף בחוג גלישת גלים מקצועי שבו מלמדים אותו כל מה שגולש מתחיל צריך לדעת בכדי תחילה לא לפחד מהים ולאחר מכן לדעת להכיר את הים כדי לנצל אותו לצרכיו.
גלישה זה לא עסק פשוט, כך מסתבר, ולקחת גלשן ולקפוץ פנימה אל הגלים זו לא הדרך ללמוד ברצינות.
מעבר לטכניקה ולביטחון במים, מלמדים אותו כיצד להתמודד עם הרגעים שבהם הים סוער וסוחף ומושך אותו פנימה. לים יש כוח אדיר ומערבולות וזרמי סחף הם דבר שבשגרה - הרגעים שבהם כל הידע והטכניקה מתגמדים לנוכח היישות האדירה הזו - ברגעים האלו ההנחיה הברורה היא להפסיק להתנגד. זוהי הנחיה שמנוגדת בתחילה לכל אינטואיציה.
לתת לים לסחוף אותך פנימה, מקרבת החוף הבטוח פנימה אל הלא ידוע. זה נשמע מנוגד ליצר הבסיסי של להשאר מעל המים, להאבק כדי לחיות. העניין הוא שהכוח שלך, אינו שקול לכוחו של הים וברגע שהנסיון לגבור על כוחו הסוחף של הים חדל והגוף מנסה להרגע ולהרפות, הים בעצמו יסחוף אותך אליו וישחרר אותך מאחיזתו בשלב כלשהו, לצד הזרם המרכזי. העניין פה הוא להכיר את המכניקה של הזרם, לדעת שהזרם הסוחף הוא צר וצידיו שקטים, לדעת שיכולתו לסחוף אותך גדולה מיכלתך להתנגד לו, לדעת שהדבר הנכון הוא לשחות לצידי הזרם ולא לשחות לעומתו.
זרם הסחף הוא זרם שמתרחש בקרבת החוף. ליד המקום הבטוח ביותר. לעין לא מנוסה הוא אינו נראה ואינו מורגש עד שגופך כבר בתוכו. הוא מנוגד לכיוון המיים שמגיעים אל החוף.
את זרם הסחף אפשר להקביל בצורה הכי מטאפורית שיש למשבר או לתקופה קשה, כבדה. כזו שמגיעה פתאום, מערערת את המקום הבטוח שלך ולוקחת אותך איתה. הזרם המטאפורי הזה, גם הוא בלתי נראה לעין בלתי מיומנת וגם הוא חזק ממך. התנגדות לו מתישה, מייאשת. זרמים הסחף חזקים ממך. הם תמיד שם והם תמיד מגיעים, בעוצמה רבה יותר או פחות - אבל תמיד באותו כיוון. פנימה אל הלא נודע.
גם להם יש מנגנון פעולה קבוע וגם איתם ניתן לתרגל מנגנון התמודדות יעיל. התמודדות דרך שחרור האחיזה. מאבק דרך אי מאבק. הכרה בעובדה שהחיים, כמו האוקיינוס, אינם מיים שקטים. החיים הם גלים וזרמים. נגדך ואיתך. דוחפים אותך ומושכים אותך. לעיתים קרובות, בלי שתהיה לך השהות להתכונן.
וכמו גולש גלים מקצועי, זיהוי כיוון הזרמים וההכרה של הטכניקות להתמודד עמם, היא הדרך להשאר תמיד מעל המים ולהגיע תמיד לחוף מבטחים.
