חיים אידיאלים או חיים לפי אידיאלים, זו השאלה.
אם תרגלת יוגה באופן סדיר לאיזו שהיא תקופה, העמקת בחקירה של הגוף, בחנת את הנשימה ואיתגרת אותה, התרכזת והתמקדת - אם עשית את כל אלו, סביר להניח שהתחלת לשאול את עצמך "מה יש מעבר?" או "מה הבסיס לכל אלו?". השאלות האלו מכוונות אותך פה להתעמק קצת יותר במקורות הפילוסופים של התרגול הזה, במהות שלו.
אחד המקורות הללו, נקרא יוגהסוטרה. זהו טקסט מורכב אך מאד פרקטי הבנוי כמעין מדריך למתרגל. 196 פסוקים מרכיבים אותו, ובהם מתואר מהי יוגה, מהם הדרכים להשיג יוגה, מה יכול להתקבל כשמשיגים יוגה ומה קורה בסוף. כל זה ב-196 פסוקים.
אחד הנושאים שהטקסט הזה דן בהם, הוא המכשולים העומדים בדרך להשגת המצב הזה, של יוגה.
הרי אי אפשר שהכל יהיה קל, נכון?
כדי להשיג משהו טוב צריך להתאמץ.
ובכן, גם כדי להשיג יוגה צריך להתמודד עם דברים שחוסמים את הדרך הישרה לשם. המחסומים הללו שכאשר החיים שלך נתקלים בהם, או יותר נכון מוכתבים על פיהם, הדרך להשגת מצב של "יוגה" הופכת לקשה יותר ומצב אחר, מצב של סבל הוא המצב שבתוכו החיים שלך מתנהלים.
אני רוצה להתעכב הפעם רק על אחד מהמכשולים הללו, ששמו הוא ראגה. או השתוקקות.
היוגהסוטרה גורסת שכאשר אדם משתוקק למשהו, יהיו הסיבות אשר יהיו, הוא עושה זאת מכיוון שהשגה של המשהו הזה תתן לו פידבק נעים - בגוף או בנפש.
אנחנו נמשכים ורוצים את מה שעשה או עושה לנו נעים, במילים אחרות.
העניין מתחיל להסתבך כאשר הכיוון הזה הופך למוטו של החיים שלך.
החיפוש המתמיד אחרי עשיה של מה שעושה לך טוב והתרחקות ממה שעושה לך לא טוב (שזה מכשול בפני עצמו, אבל לא נכנס לזה הפעם). המסלול החד סטרי הזה יוצר התקשרות לדברים. המסלול הזה יוצר קושי רב בלשחרר את ההתקשרות הזו. שלא ניתן להשיג את מה שאנו משתוקקים אליו, הגוף והנפש מגיבים - הם סובלים. אתה סובל.
מגיעה היוגהסוטרה ואומרת - אוקיי, הדרך ליוגה היא דרך של אימון (של התמדה במשהו) ואי התקשרות. כדי להגיע למצב של יוגה, צריך, בין היתר, לעבוד בלשחרר את ההיקשרות לדברים - מהסיבה הפשוטה שכל הדברים בחיים שלך הם בני חלוף והיקשרות לדברים שהם בני חלוף, כאלו שמסתיימים מתישהוא - בהכרח תגרום לך לסבול מתישהו.
שזה הגיוני מאד.
הנה כלל שאפשר לחיות לפיו, אם נפטר מכל ההתקשרויות שסובבות אותנו נוכל לחיות חיי יוגה אידיאלים!
למה אנחנו נקשרים? להגדרה שלנו בפני עצמנו, לאנשים סביבנו, למחשבות ולדעות, לתפיסות. מתקשרים לחומר, לכסף. מתקשרים לתחושת ההצלחה. מגדירים את עצמנו לפי הדברים האלו.
ובכן כיצד מיישבים את הסתירה הזו? איך מתרגלים את אידיאל האי-השתוקקות, או אי ההתקשרות, כדי לחיות חיים שבהם התודעה שלנו נקיה ומוכנה למצב של יוגה ובו זמנית חיים בעולם שבו יש כל כך הרבה דברים שמרכיבים את החיים שלנו ושכל כך קשה לא להקשר אליהם?
שני פתרונות לדעתי יכולים לתת מענה לשאלה הזו.
הפתרון הראשון הוא להבין שלרצות דברים שעושים לך טוב, שמקדמים אותך וממלאים אותך זה בסדר. כלומר, לחיות בשלום עם העובדה שיש בך את ההשתוקקות לדבר עצמו עד, וזה החלק החשוב, הרגע שבו ההשתוקקות לדבר גורמת לך לתחושה רעה. לדוגמא, בעיני אין כל פסול לרצות להצליח בחיים, לרצות שקט כלכלי, לרצות להחזיק במקצוע מסויים או להשיג תואר מסויים עד הרגע שבו הרצון לא מסתיים. אם אני חי בשביל הכסף, בשביל ההצלחה, בשביל המעמד או התואר ולא בכדי להרגיש את התחושה שהתקדמתי לאן שהוא - אז אני בבעיה. אז אני סובל. כי ברגע שהשגתי כסף, ארצה עוד, ברגע שהשגתי תואר - אשאף לעוד. לעולם לא יהיה לי די. אני אשיג עוד ועוד רק כדי להשאר למעשה בלי כלום.
אם ההתקשרות היא לדבר עצמו, אז השגת הדבר לא תתן לי שקט, אלא להפך. וזה מצב של סבל שממנו ארצה להמנע.
הפתרון השני, והוא מעט יותר קיצוני, הוא לחיות בשלום עם העובדה שאני בוחר להיות במצב של סבל. לשם הדוגמא, אהבה לילדים או לבן או בת הזוג - כל אדם הוא בן חלוף, וכל התקשרות לאדם בסופו של דבר תסתיים. למרות שקשה לנו לחשוב על זה, כל מי שאנו אוהבים יחלוף מן העולם מתישהו. ובכל זאת אנחנו אוהבים, בכל זאת אנו מאפשרים לעצמנו להיות פגיעים כתוצאה מכך, לסבול כתוצאה מכך.
הפתרון השני אומר, שיש מעט דברים בחיים שלנו שלמרות שמעורבת בהם בהכרח סבל, יש בהם יותר מהדבר שממלא אותנו מאשר מזה שמרוקן אותנו. שלמרות הסבל הוודאי שיגיע כתוצאה מהיקשרות לאנשים שאנו אוהבים, אנו בוחרים לאהוב.
כי זה מה שאנו - אנחנו אנושיים וחיים בעולם מודרני.
האידיאלים המצויינים בספרי היוגה הם משהו לחיות לאורו אך לדעתי, לא לחיות על פיו בצורה טוטלית. המטרה של כולנו היא להמנע ככל האפשר מסבל וזאת ביחד עם שמירה על האיכויות האנושיות השבריריות שלנו. אני מאמין, וכך אני גם משתדל לחיות בעצמי, שחיים שכאלו הם לא רק אפשריים אלא שאלו החיים האידיאלים.
