"אני שונאת את הבניין הזה, כבר אמרתי לך?"
כך אמרה תלמידה שלי, ברגע ששוב נשמע קול המקדחה מהדירה של השכנים.
"כן, אמרת לי" עניתי לה וראיתי את התסכול שברק מהעיניים שלה.
זה היה מבט שהיו בו גם ייאוש וגם כעס ובעיקר, הרבה רגש. ידעתי שאם היא הייתה יכולה היא הייתה עולה לקומה שמעליה וזורקת את המקדחה וגם את זה שמפעיל אותה, מהחלון.
כמה תשוקה יש בשנאה הזו.
לשנוא ברגש משהו מכל הלב מחייב איזשהו ניצוץ אלים שמתלווה אל הרגש הזה, משהו אלים שמטרתו הנסתרת היא להעלים את אותו מושא השנאה מהחיים שלך, וכשהמשאלה הנסתרת הזו לא מתממשת, כי אנחנו בני אדם שחיים בחברה אנושית שיש בה חוקים, אז השנאה הזו אוכלת אותך מבפנים.
הימנעות מאלימות ופגיעה הוא הציווי המוסרי היוגי הראשון, השלב הראשון בדרך לחיים שיש בהם איזון. אלימות ופגיעה יש להם פנים רבות כל כך, והן רעות לאדם שהן מבעבעות בתוכו בדיוק כמו שהן רעות לאדם שקם ועושה מעשה בעקבותיהן.
אלימות יוצרת סבל והיוגה מכוונת את ההולכים בדרכה, לעבר דרך שהיא נטולת סבל או לכל הפחות מופחתת סבל. העצה המיידית שמציעה היוגה, למי שיצר אלים עולה בו, היא טיפוח ההפך (Pratipaksha Bhavanam). זוהי טכניקה שנשמעת פשוטה אך היא קשה מאד לביצוע, מכיוון שהיא אינה אומרת - "חשוב על ההפך" אלא "טפח את ההפך". ההנחיה הזו מכוונת את האדם לראות סיטואציה תמיד מכמה כיוונים ואז לבחור במודע להתמקד בכיוון שאינו גורם סבל, לא לעצמו ולא לזולתו.
"זוכרת שדיברנו פעם על המקדחה הזו"? שאלתי אותה "זוכרת שדיברנו על זה שהמקדחה הזו היא האתגר שלך? "האפשרות שלך לקחת את התרגול שלך קדימה"?
היא זכרה.
כמה קל לתרגל יוגה בהודו! כמה קל לנשום ליד הים או במדבר!
כמה קשה להתרכז כאשר העולם כופה את עצמו עליך ומשנה לך תוכניות!
בסיטואציות כאלו מתברר טיבו האמיתי של תרגול יוגה, הדרך שבה התרגול עובר מהאידיליה אל הפרקטיקה, מהדמיון אל המציאות. המאמץ שעליך להשקיע בהשבת האיזון קשה פי כמה כאשר האיזון באמת מופר בצורה דרמטית. המקדחה הזו, היא הרבה פעמים קריאה רועשת לפעולה, פעולה מאזנת. היא אינה סתם עוד רעש אלא היא הזמנה לשקט. כמו מחשבות שמציקות, כמו פרוייקט בעבודה, כמו שינה לא רציפה או מכונית שצופרת ונדחפת לך בנתיב - כל אלו הם מבחנים ליכולת האמיתית שלך לתעל את כוחה של היוגה לטובתך ולתרגל נצחון קטן אחרי נצחון קטן, למצוא עוגן ועוד עוגן ולצלוח את היום יום שלך, על שלל הפרעותיו בצורה יציבה. לראות את כל אלו כרעשים וכהסחות דעת, בדרך למטרה האמיתית שלך בחיים, שלוות נפש ומתינות רגשית לנוכח הכל.
