חיפוש
  • orikeren

מתרגול יוגה לצילום סלפי

מה הקשר בין נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, בין די ג'יי ריק מקנילי ובין היום הארוך ביותר בשנה?

אז ב-21 ליוני שנת 2014 אושרה במועצת האו"ם ההחלטה שהובאה על ידי ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, להכיר בתאריך הזה כיום היוגה הבינלאומי.

בצירוף מקרים מוזר, נקבע באותו היום, באופן לא רשמי,על ידי דיג'יי מטקסס בשם ריק מקנילי, כי התאריך הזה בדיוק יהיה יום הסלפי הלאומי.

מאז ועד היום מצויינים שני אלו במקביל.

יום היוגה הבינלאומי ויום הסלפי.


כמה רחוקים שני אלו שמצויינים באותו היום.

הראשון, הוא מכלול התהליכים המביאים להכרה והתבוננות טהורה בעצמי הפנימי של האדם.

השני, ייצוג ויזואלי של ה"עצמי" החיצוני של האדם שכל תכליתו הוא לזכות בתגובה חיצונית, באישור חיצוני לכך שמישהו רואה אותי.


התהליך ששמו יוגה הוא מסע פנימה, באמצעותו בן אדם לומד להכיר את עצמו בתוך המסע של חייו. דרך היוגה לוקחת את ההכרה שלי פנימה ומנתקת אותה מהמושאים החיצוניים לה. בצורה הזו, הידיעה שלי את עצמי הופכת לנקייה יותר, לפחות מוטה להסחות הדעת מבחוץ.

כאשר אני עושה סלפי, אני עושה תהליך הפוך.

אני תופס את הצורה החיצונית שלי ברגע נתון וברגע שאני מניח אותה לשיפוטם של האחרים, אני הופך את העיצוב של תפיסת העצמי שלי במידה ניכרת לנתון בידיהם של אחרים.


האני העמוק כבר לא שם.


אם יפרגנו לי, ארגיש טוב.

אם לא יפרגנו לי או אם לא יגיבו לי, ארגיש אולי פחות טוב.

העצמי שלי יעוצב על ידי תגובת האחרים אלי ואל הדבר הברור ביותר בי - הפנים שלי.


פעם כשהייתי מצלם משהו, הייתי מצלם כדי לזכור, כדי לשים נקודה בזמן. רגע, מקום, חוויה, משהו שיזכיר לי שלצילום הזה היה קונטקסט, שחשוב לי.

כשאני מצלם את עצמי היום, מצלם את הפנים שלי, אני מנותק ממקום, וזמן. אני שם את עצמי במרכז. אבל זה לא בכדי לזכור איך הייתי, אלא בשביל לתת לאחרים להגיב אלי.

כשאני מצלם את עצמי, אני לוקח את הכוח מהידים שלי ושם אותו בידי העולם. אני מבקש אישור חיצוני לקיום שלי.

ישנו שיח מאד ער על העובדה שאל תוך עולם היוגה נטמע התיעוד העצמי, שלעיתים יוצר בלבול בין התהליך הפנימי ובין התיעוד החיצוני. לפעמים יוגה מזוהה עם החוץ, אבל במהותה המקורית, התמונה לעולם לא תקלוט מצב של יוגה, אלא רק עטיפה, גוף. תמונה לא יכולה להעביר חוויה, אלא רק ליצור תגובה.

לכן סלפי הוא הדבר הכי רחוק שיש מה- self שלי.


עם כל זה, יש משהו נהדר בעיני ששני ה"אירועים" האלו מתקיימים באותו היום - אני חושב שזו הזדמנות למבט אמיתי על עצמנו. האם אנחנו פועלים למען עצמנו, או למען האחרים. האם ה- self שלי הוא משהו שהצלחתי להציץ בו לרגע קטן אחרי תהליך אמיתי או שהוא נמצא שם בתמונה.

היום הזה מעודד אותי לשאול: מי אני? מה אני צריך לעשות כדי לעשות את עצמי מאושר ובמה או במי האושר הזה תלוי?


A blonde girl taking a selfie photo in the woods

10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול